סווג מחלת הסוכרת כולל ארבע סוגים קליניים:

• סוכרת סוג I – נגרמת כתוצאה מהרס תאי בטא בלבלב (התאים שמייצרים ומפרישים את הורמון האינסולין, האחראי לוויסות רמות הסוכר בדם) דבר המוביל למחסור מוחלט באינסולין.

• סוכרת סוג II – נגרמת כתוצאה מפגם/דפקט פרוגרסיבי (ההולך ומתקדם) בהפרשת האינסולין על רקע תנגודת לאינסולין.

• סוכרת הריונית (GDM) – סוכרת שלא הייתה קיימת לפני ההיריון והתפתחה במהלכו של ההיריון.

• סוגי סוכרת נוספים בעקבות מצבים שונים כגון: פגמים גנטיים בפעילות תאי בטא בלבלב ו/או בפעילות אינסולין, מחלות שונות וכתוצאה משימוש בתרופות מסוימות. 

 

אבחון מחלת הסוכרת

עד שנת 2010 אבחנת מחלת הסוכרת נעשתה רק ע"פ רמות גלוקוז בדם לאחר צום או ע"פ רמות הגלוקוז בדם  שעתיים אחרי העמסת סוכר,  (שתיית 75 גרם גלוקוז, מבחן - OGTT). משנה זו אבחון הסוכרת נעשה גם ע"י רמות המוגלובין AIC (המוגלובין מסוכרר) מדד המשקף את רמות הסוכר הממוצעות ב 2-3 חודשים אחרונים.

הקריטריונים החדשים לאבחון מחלת הסוכרת הם כאשר (מספיק קריטריון אחד):

1. רמות המוגלובין AIC שוות או גבוהות מ 6.5%.

2. רמות הסוכר בדם לאחר צום (לפחות 8 שעות) שוות או גבוהות מ- 126 מ"ג לדצ"ל.

3. כאשר רמת הסוכר בדם הנמדדת כשעתיים לאחר העמסת הסוכר (מבחן OGTT) שוות או גבוהות מ- 200 מ"ג לדצ"ל.

4. פציינט המראה סימפטומים אופייניים של רמות סוכר גבוהות בדם (היפרגליקמיה), ולאחר מדגם אקראי של בדיקות דם, כשרמות הסוכר שוות או גבוהות מ- 200 מ"ג לדצ"ל.

כמו ברוב הבדיקות הרפואיות, גם במקרה של אבחנה מחלת הסוכרת יש לחזור על הבדיקה וזאת על מנת לאשש את התוצאה ולשלול טעויות מעבדתיות, אלה אם לאבחנה מתווספים עובדות קליניות בשטח בכמו בפציינט המראה סימפטומים האופייניים להיפרגליקמיה.

 

סוכרת גבולית - טרום סוכרת

מכונה גם סוכרת סמויה או סוכרת גבולית, מצב בו רמות הסוכר הן עדיין נמוכות מהקריטריונים הנ"ל לאבחון סוכרת אך גבוהות מכדי להיחשב נורמליות.

הקריטריונים לאבחון טרום סוכרת הם (מספיק קריטריון אחד):

1. רמות המוגלובין A1C בין 5.7% ל- 6.4%.

2. כאשר רמות הסוכר בדם לאחר צום (לפחות 8 שעות) הם בין 100 ל- 125 מ"ג לדצ"ל, מצב המכונה IFG (רמת סוכר לקויה לאחר צום - Impaired Fasting Glucose)

3. כאשר רמת הסוכר בדם הנמדדת כשעתיים לאחר העמסת הסוכר (מבחן OGTT) הם בין 140 ל- 199 מ"ג לדצ"ל, מצב המכונה Impaired Glucose Tolerance) IGT).

אנשים העונים על אחד או יותר מהקריטריונים הנ"ל, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סוכרת בעתיד ולכן נחשבים כטרום סוכרתיים. ככל שרמות הסוכר גבוהות יותר ו/או מס' הקריטריונים העונים על הנ"ל גבוה יותר כך גם עולה הסיכון לפתח סוכרת.

 

סיבוכי מחלת הסוכרת

למעשה, הבעיה העיקרית של מחלת הסוכרת היא לא ברמות סוכר גבוהות או נמוכות בדם, אלא בהשפעתה של הסוכרת על הסיבוכים שבטווח הארוך הנובעים מהתהליך הטרשתי, תהליך בו נפגעים  ונסתמים כלי הדם על ידי הפלאק הטרשתי שנגרם בעקבות חמצון ושקיעת הכולסטרול בדפנות כלי הדם.

כמו באוכלוסיה הסובלת מיתר לחץ דם רבים מהחולים הסובלים מסוכרת הם אסימפטומאטיים, כלומר ללא סימפטומים מובהקים למחלה או שללא סימפטומים כלל. כך, כ- 25% ויותר מחולי הסוכרת סוג II מתגלים רק כאשר המחלה נותנת את אותותיה במערכות הגוף השונות, והקושי הוא באיתור חולים סוכרתיים, בטרם המחלה השפיעה על מערכות הגוף וזאת במטרה למנוע את הסיבוכים לטווח הארוך.

בטווח הקצר, הסימפטומים של מחלת הסוכרת הם השתנה מרובה; צימאון מוגבר; ירידה במשקל. ניתן להבחין בסימפטומים אלה רק לאחר שרמות הסוכר בדם עוברות את הסף הכלייתי (הסף שבו הכליה מסוגלת לבצע ספיגה חוזרת של הגלוקוז למחזור הדם), כיוון שאז הסוכר מופרש בשתן אשר מושך מים וכתוצאה מכך כמות השתן גדלה והצימאון גובר.

סיבוכי הסוכרת בטווח הקצר הם בעיקר: עלייה בלתי מבוקרת של סוכר בדם, העלולה לגרום למצב של ערפול וחוסר הכרה; רמות נמוכות של סוכר, הנגרמות מדילוג על ארוחה ו/או משימוש לא נכון בתרופות המורידות את רמת הסוכר בדם.

סיבוכי הסוכרת לטווח ארוך: כוללים סיבוכים כתוצאה מפגיעה בכלי הדם הקטנים והגדולים; פגיעה ברשתית העין, דבר העלול להוביל לפגיעה בראיה ולעיוורון; פגיעה בעורקיות של הכליה והמצאות חלבון בשתן; פגיעה בכלי הדם המזינים את העצבים סיבוך שנותן מימד אחר לסיפור.

לדוגמה, התהליך הטרשתי שמתרחש בעורקים הכליליים (העורקים שמזינים את הלב), העורק הכלילי מתחיל להיסתם ולא מגיע דם וחמצן לחלקים מסוימים בשרירי הלב. כתוצאה מכך, האדם/החולה חש בכאב. כאשר תהליך טרשתי מתרחש אצל חולי סוכרת עלולה לא להיות תחושה כזו של כאב (וזאת עקב הפגיעה במערכת העצבים), וכתוצאה מכך יתכן שהאדם/החולה חווה התקף לב וכלל אינו מודע לכך.

סיבוכים נוספים הם של מערכת העיכול, הנפגעת בעיקר כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים האוטונומית ושיתוק של המערכת בעיקר של הקיבה; היווצרות אבנים בכליות; נטייה לזיהומים; גירוד ופצעים שאינם מחלימים/מגלידים, דבר העלול להוביל לקטיעת איברים.

 

סוכרת – הגישה הטיפולית

הגישה הטיפולית מתחילה במניעה, בהורדת גורמי סיכון, באיתור המחלה או לכל הפחות האטה, של התפתחות הסיבוכים כתוצאה מהסוכרת. יש לציין, שמעבר להמצאות רמות הסוכר הגבוהות, יש לקחת בחשבון היבטים נוספים מבחינת מחלת הסוכרת כמו למשל, חומרת המחלה: ערכי הסוכר, משך זמן המחלה, נוכחות סוכר ו/או חלבון בשתן, פגיעה באברי המטרה (עניים וכליות) וכו'. נקודה חשובה נוספת היא "מה עוד יש", כלומר מחלות ובעיות נוספות כמו יתר לחץ דם, עודף משקל, פרופיל שומנים לקוי וכו'

הטיפול בסוכרת מתבצע באמצעות טיפול תרופתי ואורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה ופעילות גופנית. חשוב לציין, שמחלת הסוכרת היא מחלה המושפעת מהתזונה, ומכאן טבעי שלתזונה תפקיד מכריע באיזון רמות הסוכר, כלומר, ישנה חשיבות לבחירת סוג המזון, כמותו, וחלוקתו לאורך היום.

בנוסף, לתזונה ישנה גם חשיבות בטיפול בעודף המשקל, בהקטנת היקף המותניים ובחזרה למשקל תקין. רקמת השומן בעיקר הויסצראלית (זאת באזור המותניים) מפרישה חומרים המפריעים לפעילות האינסולין וגורמת להתפתחות "תנגודת" לאינסולין, במצב זה של תנגודת, הגוף זקוק ליותר אינסולין כדי לבצע את אותן פעולות.

 

סוכרת ופעילות גופנית

תרומתה של הפעילות הגופנית למלחמה בסוכרת היא חשובה ביותר, הפעילות הגופנית היא כלל אינה רק בגדר המלצה אלא מהווה חלק בלתי נפרד מהטיפול בה, פעילות גופנית סדירה:

• תורמת לאיזון רמות הסוכר בדם

• מורידה את הסיכון למחלות קרדיווסקולריות (CVD).

• מסייעת להליך הירידה במשקל.

• משפרת well-being.

• עשויה למנוע את התפתחות סורת סוג II באותם האנשים שנמצאים בסיכון.

מומלץ שחולי סוכרת סוג II ייבצעו לפחות 150 דקות אירוביות בשבוע, בעצימות של כ- 50-70% מהדופק המרבי וכאשר אין התוויות נגד, מומלץ לבצע 3 אימוני כוח בשבוע.

הפעילות הגופנית מהווה מנגנון להורדת הסוכר ללא תרופה, היא משפרת את רגישות רקמות הגוף לפעילות האינסולין, בנוסף ששרירים בתנועה צורכים יותר סוכר (גלוקוז) בהשוואה למנוחה והתוצאה ירידה ברמות הסוכר בדם. רצוי לבצע פעילות גופנית כלשהי בין אם במסגרת חדר כושר, מאמן כושר אישי או באופן עצמאי בסביבת הבית. 

לא לשכוח, כל פעילות גופנית מבורכת...

​

לירן לוי, דיאטן קליני וספורט (B.Sc), מאמן כושר גופני.